Ayeca Logo
Loading Img

טוען... נא להמתין

0
מוצרים
0

ספרי זוועהיל

"בקדושה ובטהרה" |  בית זלאטשוב-זוועהיל

גם כעבור 300 שנה פועמת יראת הרוממות שעה שמזכירים את ה'קלויז' בברוֹד, אותו בית מדרש שהצמיח את אדירי התורה בנגלה ובנסתר. אחד האריות שבחבורה היה רבי יחיאל מיכל, אך בניגוד לרוב חכמי הקלויז שהתנגדו לדרכו של הבעל-שם-טוב, רדף הוא אחר האמת, הגיע אל הבעל-שם-טוב הקדוש והפך לתלמידו. קודם הסתלקותו של הבעש"ט בחג השבועות, הורה לנגן את ניגון "התעוררות רחמים רבים" שחיבר רבי מיכל, ובסיומו אמר:

"אני מבטיח לדורותיכם, שבכל זמן ובכל מקום וכל מי שישורר את ה"ניגון של התעוררות רחמים רבים" בהתעוררות של תשובה – הרי באיזה היכל שאהיה, אקשיב, וגם אני אשורר עמו לעורר רחמים רבים על המשוררים בעלי התשובה…"

חמשה בנים, ארזי הלבנון, נטע המגיד הקדוש רבי יחיאל מיכל, ובהם רבי משה מייסד שושלת החסידות בעיר זוועהיל (כיום באוקראינה), שיצק מים על ידי גדולי החסידות: רבי לוי יצחק מברדיצ'ב, רבי מרדכי מנישכיז ו'החוזה' מלובלין. האב הגדול מזלאטשוב העיד על בניו שהם כנגד 'חמשה חומשי תורה', ואת בנו הצדיק מזוועהיל כינה 'משנה תורה' – שכן הוא "מצטיין במשנה קדושה וטהרה, ענווה ופשטות". יסודות אלו נחקקו בנשמתה של חסידות זוועהיל לדורי דורות, ואפיינו את שושלת אדמו"ריה.

אותה "קדושה וטהרה, ענווה ופשטות" שרתה על נינו הגדול של רבי משה, הלא הוא הרה"ק רבי שלמה מזוועהיל. ר' שלומק'ע כיהן במשך 25 שנה כרב העיר וכאדמו"ר לצד אחיו, אך כאשר התגבר קושי השעבוד של ממשלת הקומוניסטים, עלה לירושלים עיר הקודש עם נכדו רבי מרדכי. בעמדו על סיפון האנייה בחוף ימה של יפו, בצום גדליה תרפ"ו, אמר לנכדו: "אנו זורקים את האצטלה של השררה שלנו לים", וגזר עליו שלא יפרסם לאיש את זהותו. במשך כמה שנים חי כך בסתר המדרגה, עד שהתמלאה ירושלים כולה אורה מאורו הבהיר והזך, והבחינו כולם בצדקותו ובמופתיו המופלאים, בלמדנותו וברוח קדשו.

אחד ממקורביו של רבי שלומק'ע שהיה עד למופתים שחולל, לא עצר ברוחו ושאל את רבינו כיצד זה שכולו הסתר ופשטות, בעוד אדמו"רים אחרים נוהגים מנהגי מלכות: "והלא אצל רבינו היה צריך להיות תור של חסידים מביתו עד הכותל המערבי… הרי כולם עדים למה שמתרחש כאן!"

"שני סוגי צדיקים ישנם", כך השיב לו הצדיק, "צדיק הדור וצדיק יסוד. צדיק הדור מלשון 'הדר', הדרו ופארו מנצנץ כלפי חוץ ובגילוי; אולם צדיק יסוד הוא חבוי ומכוסה כיסוד של בנין, וככל שהיסוד עמוק יותר – כך מרומם הוא הבנין הנישא עליו".

בכ"ו אייר תש"ה, בספירת "יסוד שביסוד" הרומזת לתכלית הקדושה, עלתה נשמתו לשמי רום ומנוחתו כבוד בהר הזיתים.